למה רק אני חווה מקרים מוזרים בעוד תלמידים אחרים נשארים לא מושפעים ברכבת הזאת?

כל יום, סטודנטית נוסעת ברכבת, נתקלת באירועים ביזאריים. קצב הרכבות מסתנכרן עם פעימות ליבה, מגביר את רצונותיה. כשנוסעים אחרים נותרים לא מודעים, היא מתמכרת למסע חושני, משחררת את העכבות שלה.

למה רק אני, תלמיד צנוע, נראה האומלל שחווה התרחשויות ביזאריות בזמן הנסיעה ברכבת הזו? חבריי לכיתה נותרים לא מודעים, לא מודעים באושר לאירועים המוזרים שפוקדים אותי. אתם מבינים, אני מתמכר למשחק די מסקרן, כזה שמבטיח שילוב מגרה של ריגושים והנאות חושניות. זה משחק שממכר לא פחות מפתה, משחק שלא לבעלי לב חלש. כשאני טובל בעולם הווירטואלי הזה, המציאות כאילו מתערפלת, והתשוקות הכי עמוקות שלי מתעוררות לחיים. הרכבת הופכת למגרש המשחקים שלי, שאר הנוסעים פשוט רגלים בפנטזיה הארוטית שלי. והנה הטוויסט - המשחק השובב שלי נראה כקטליזטור למפגשים המוזרים האלה. ככל שאני משחק יותר, כך מתבלבלים יותר הגבולות בין מציאות לפנטזיה, ומובילים לתרחישים הכי מגרים. אבל מי אומר שקצת ריגוש אף פעם לא פגע באף אחד? לא בי, זה בטוח. אני כולי בפנים, מוכן לאמץ את הנסיעה הפרועה ואת ההרפתקאות האירוטיות שמחכות.